פסק-דין בתיק תא"מ 57426-03-11

            לטענת התובע, בשניים מתוך התיקים, שהופיעו ברשימת התיקים שאותה מסר במשרדו של הנתבע, לא היה אמור הנתבע לטפל כלל, אך בפועל פעל בהם, גבה כספים והסתיר עובדה זו מן התובע.

2.         לטענת התובע, בחודש מרץ 2008, כשנודע לו על כך שהנתבע גבה סכומים לא מבוטלים בשני תיקי ההוצאה לפועל האלה, דרש כי הנתבע יעביר לו את הכספים שגבה אך הנתבע סרב להעביר את הכספים טרם שקיזז מהם את ההוצאות שהיו לו בגין כלל תיקי ההוצאה לפועל, שבהם טיפל עבור התובע. לטענת התובע, לא היה הנתבע זכאי לקיזוז כזה.

3.         לטענת התובע, כתוצאה מכך שהנתבע פעל בתיקי ההוצאה לפועל שבהם נדרש שלא לעשות דבר (תיקים של החייב פחרי עניס - להלן "תיקי פחרי"), נגרמה לתובע פגיעה בשמו הטוב. לטענת התובע אותו פחרי פנה אליו וביקש ממנו לעכב כל הליכי גביה - בשל מצב רפואי - והתובע הסכים. כאשר התברר לפחרי כי חרף אותה הבטחה פעל התובע בתיקי ההוצל"פ - הפיץ ברבים את העובדה שהתובע אינו אמין ולא ניתן להאמין להתחייבויותיו. בשל לשון הרע הזו, דורש התובע מהנתבע, פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח.

4.         עוד טען התובע כי בכך שהנתבע עיכב תחת ידיו את הכספים שגבה בתיקי פחרי, ולא העביר אותם באופן מיידי לתובע, נגרם לתובע נזק בגין עיכוב הכספים, נזק שאותו מעריך התובע ב- 2,500 ש"ח.

            התובע דרש גם פיצוי בגין העובדה שנמנע ממנו לעשות שימוש בכספים שעוכבו אצל התובע, בסכום של 15,000 ש"ח, פיצוי בגין ההוצאות וההתחייבויות הכספיות שלו לבא כוחו, בסכום של 10,000 ש"ח וכן סכומים נוספים בגין עגמת נפש, כעס, הפסד ובזבוז זמן, פיצויים כלליים ופיצויים בגין מה שהתובע מגדיר כ"פגיעה באוטונומיה". בסה"כ טען התובע לנזקים בסכום של 132,500 ש"ח אך לצרכי אגרה העמיד את תביעתו על סכום של 60,000 ש"ח בלבד.

5.         לאחר ששמעתי את הראיות, אני מחליטה לדחות את התביעה.

            לא עלה בידי התובע להוכיח ולו טענה אחת משלל הטענות שהעלה כלפי הנתבע.

            עדותו של התובע היתה מבולבלת, בלתי סדורה ונראה היה שהתובע מנסה לגלגל לפתחו של הנתבע את שלל כישלונותיו העיסקיים ( עמ' 5 ש' 1-9).

6.         אכן, ואין חולק על כך, התובע ביקש מהנתבע שלא לפעול בתיקי ההוצל"פ של פחרי, אך לא עלה בידו להוכיח כי הנתבע הפר התחייבות זו ופעל באותם תיקים.

             מהעדויות  עלה כי לאותו פחרי היה איחוד תיקים. הוא שילם לכן תשלומים לתיק האיחוד ואלה חולקו בין נושיו וביניהם התובע. כך הגיעו כספים אלה לידי הנתבע, שלפי בקשת התובע הופיע כבא כוחו בתיקי ההוצאה לפועל של פחרי.

7.         אני מאמינה לעדות הנתבע, ולפיה, לאחר שקיבל את רשימת תיקי ההוצל"פ מהתובע, כולל תיקי פחרי, עדכן את הרישומים בתיקי ההוצל"פ, על מנת שיהיה רשום בהם כי הוא בא כוחו של הזוכה - התובע.

            עדות הנתבע לא רק שהותירה רושם מהימן, היא מתיישבת גם עם העובדה שתיקי פחרי הופיעו ברשימת התיקים שאותם מסר התובע במשרד הנתבע.

            לו היה ממש בטענת התובע, לפיה לא התכוון בכלל למסור תיקים אלה למשרד הנתבע, הדעת נותנת שהיה מוחק את התיקים הללו מהרשימה.

8.         חיזוק לגירסת הנתבע, לפיה גם תיקי פחרי נמסרו למשרדו, מצוי במכתב הנתבע מיום 10.1.07, בו צויין מפורשות כי תיקי פחרי התקבלו במשרד ב"כ הנתבע וכי התובע ביקש לעכב את ההליכים בתיקים אלה ולפיכך הם לא יטופלו על ידי הנתבע.

9.         ואכן, טוען הנתבע כי לא פעל בתיקים אלה, והתקבולים הגיעו מתיק האיחוד מבלי שבוצעה על ידו כל פעולה בתיקים.

            טענה זו של הנתבע לא נסתרה והתובע לא הציג ולו ראיה אחת לכך שהנתבע ביצע פעולה כלשהי בתיקי פחרי.

10.        מעבר לכך - אני מאמינה לעדות הנתבע ולעדותה של העדה מטעמו, הגב' מיכל שורקי. הנתבע והגב' שורקי העידו כי התובע קיבל דוחות שוטפים אודות התקבולים וההוצאות בתיקי ההוצל"פ שמסר לטיפול הנתבע ( עמ' 17 ש' 8, עמ' 31 ש' 16). מכאן, שהתובע ידע היטב על כך שבתיקי פחרי התקבלו תקבולים לידי הנתבע.